<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף יז:</h2>
וכל הני י"ח ברכות תקנום על הסדר כדמפורש במסכת מגילה, ומכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה וכו'. אבל אם בא לומר תחנונים אחר תפלתו אפילו וידוי של יום הכפורים אומר.
תנו רבנן [ר"ה ל"ב ע"א] מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים, גבורות הבו לה' כבוד ועוז, קדושות הבו לה' כבוד שמו. וי"ח ברכות [ברכות כ"ח ע"ב] כנגד י"ח אזכרות דבהאי מזמור, וברכת המינין כנגד אל הכבוד הרעים, ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע וברכת המינין כנגד אחד, ור' תנחום אמ' ר' יהושע בן לוי כנגד י"ח חליות שבשדרה וברכת המינין כנגד חליא קטנה שבשדרה. ומאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות, וברכת המינין ביבנה תקנוה [שם] משום דאוושא טעוותא דהני מיני, דמאצטלב חייבא עד שחרב הבית שיבנה במהרה בימינו קל"ה שנה. ובתר כן לאחר שחרב הבית, היה רבן גמליאל נשיא (בימיו) [ביבנה]. הוא הוה בר פלוגתא דרבי יהושע. והוא בריה דרבן שמעון בן גמליאל שנהרג בפני הבית. וכיון דאווש הני מיני באותן הימים ואתחברו בהדי מלכות חייבת, משום הכי חשש רבן גמליאל שהיה נשיא [ב]אותו העת עם בית דינו וכל סיעת החכמים שהיו שם ותקנו ברכה זו כנגד מפלתן דכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו.
<h2>דף כב:</h2>
ונופלין על פניהם ואומר כל אחד ואחד תחנונים לפי חכמתו. ואשתכח בפסקא כל הנופל על פניו צריך לתלות פניו למעלה מן הקרקע. ואע"ג דהשתא ליכא אבנים קמיה דלמא הוו באותו מקום. ויש מי שאומר שהרי אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו. ואי עביד הכי מתחזי כיוהרא שמראה בעצמו כיהושע בן נון. והאי דנוטין לצד שמאל שכך היו מרביצין את התמיד כששוחטין אותו על שמאלו וכל מי ששוחט מרביץ הבהמה על שמאלה. והרב רבי יצחק אבן גאית כתב הכי שמענו מרבותינו שלפיכך לא ידביק פניו בקרקע משום אבן משכית. ואדם חשוב נוטה לצד שמאל ומגביה צד ימין והכין נהיגין רבנן למעבד.
<h2>דף כג:</h2>
תנן במסכת מגילה אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים, ואין מברכין על המזון בשם, פחות מעשרה, והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן. אין פורסין על שמע מפני שיש בה קדושה וכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה, ולשון פורסין מברכין כדכת' [שמואל א' ט'] כי הוא יברך (על) הזבח ומתרגמינן יפרוס על דבחא ואין עוברין לפני התיבה שאומר קדוש וברוך וימלוך וקדיש.
ובמוסף של שבת ושל יום טוב ושל יום הכפורים ובנעילה אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים, מפני שנגזרה גזרה על שונאי ישראל שלא לקרות ק"ש כל עקר והיה אומר אותה שליח צבור בהבלעה בעמידה בכל תפלות שחרית בין בחול בין בשבת, וכיון שבטלה הגזירה והיו פורסין על שמע ומתפללין כתקנן, בקשו לסלקה כל עקר שהרי חזרה קרית שמע למקומה, אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה קרית שמע, וקבעוה במוסף שיתפרסם הדבר לדורות.
<h2>דף כד:</h2>
ובעדנא דפרסי כהני ידיהו אסיר ליה לאינש לאסתכולי בהון, אלא צריכין לעמוד לפניהם ביראה וברתת ובכבד ראש. דאמר מר [חגיגה ט"ז ע"ב] המסתכל בכהנים בשעה שמברכין עיניו כהות משום שכינה, כדאמור באגדתא הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ותנן [מגילה כ"ד ע"ב] כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות בסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואמר ר' יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. חפני בשני שלאלפין קורין עיינין ולעיינין אלפין לא ישא את כפיו. וזבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר, ומי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר.
